להצחיק את אלוהים

במסגרת המחווה לנולה צ'לטון מתקיימת ההצגה להצחיק את אלוהים – פגישה עם הרב פרומן. מילה של "אמא נגה".

מאת : דפנה זהבי.

אישה תל אביבית, חילונית, גרה בקומה השלישית, לא צמודה לשום קרקע, בוחרת להיפגש עם רב, מתנחל, הצמוד לאדמת ישראל הקדושה. הוא לקח על עצמו את עבודת השלום עד שהלך לעולמו. היא מבקשת לפגוש בו מחדש, על במת התיאטרון שכל כך אהב, להשמיע את דבריו ולהאזין לו יחד עם הקהל.

יראת שמיים

מילים: הרב מנחם פרומן

"פתאום היא חתכה את דברי.

די!

תפסיק לפנק את עצמך

תפסיק לרחם על עצמך

ברחמי-אין-קץ.

תדע שיש מקומות אסורים

שלעולם לא תגע בהם.

החכמה האין-סופית היא לדעת

שיש גבול.

יש גבול

כמו התכלת המתוחה בלי-תכלית

מקצה האופק ועד קצהו."

הרב מנחם חי שלום פורמן נולד וגדל בבית דתי, היה קצין בחטיבה בצנחנים , חבר הנוער הלומד והעובד, סטודנט למחשבת ישראל, קיבוצניק מוסמך ברבנות ורב היישוב תקוע. איש רב עלים ורב ניגודים בעל אג'נדה ייחודית המביאה גישור בין עולמות מנוגדים. ניגודיות זו מובחנת מבעד עיניה של הבמאית נולה צ'ילטון כמודגשת על ידי המספרת התל אביבית מהקומה השלישית אשר אינה מחוברת אדמה וחיה רוח לעומת הרב, שחי רוח אך מחובר בשורשיותו לאדמה.

במשחקה הרגיש עד כאב של מיכאלי, היא משלבת  מונולוגים אישיים, ציטוטים מכתביו ושירים של הרב, מנחם חי שלום פורמן, השנוי במחלוקת, ודו שיח אינטימי עם חגי הלברטל, חתנו של הרב הישוב על הקלידים.

בהומור ובכאב מועברת משנתו של הרב, על תפיסתו החברתית ייחודית, על ההליכה נגד הזרם במקום הכי לא צפוי של מתנחל ורב היישוב 'תקוע', המאמין בשלום  והגעה להסדר ופשרה. אמונתו כי אנשי הדת יש להם היכולת להביא לידי פתרון הסכסוך הערבי ישראלי, מובאת ברגישות ייחודית מרוככת ומזוקקת את התנהלותו מעוררת ההתנגדות של הרב. תיאור המפגשים עם מנהיגים ואויבים מהצד הפלסטיני ויחס הכבוד לו זכה הרב פורמן מאויבינו לעומת הנידוי והאיומים אותם קיבל  מעמו מעמידים את רעיון "אין נביא בעירו" במערומיו הרועדים.

ריגשה אותי במיוחד התייחסותו של פורמן אל החולי המתואר כמתנת פתיחה לקומוניקט הייחודי הזה, מתנה המביאה אל תודעת הצופה את חשיבות המצריכה הזדרזות והשתדלות להפיק עוד קצת לפני הסוף והיא אף שזורה במסר השזור לאורכו ובסיומו.

על כיסא פלסטיק, באולם קטן ואפלולי הצחקנו יחד את אלוהים. במופע נדיר בייחודיותו המשלב משחק שיח, תנועה ושירה, מצליחה השחקנית דניאלה מיכאלי להעביר מסר ענק במופע מינימליסטי.

אני לא יודעת אם הצחקנו את אלוהים, אבל אין לי כל ספק שהיה זה רכז טהור של מסר השלום בימים בהם עצם אמירת המילה "שלום" מעוררת מלחמה.

<<< ארבע שנים בדיוק עברו מאז הלך לעולמו הרב פרומן.  אדם בעל תעצומות נפש וחירות מחשבתית שרעיונותיו ופעולותיו קוממו עליו קהלים מימין ומשמאל, נתנו תקווה וסימנו דרך לאחרים. נולה צ'ילטון ואסף אופק ביקרו את פרומן כשכבר שכב חולה בבית החולים.  אסף תיעד וליקט את השיחות שהתקיימו בין נולה ופרומן.  זהו הבסיס למחזה. בהצגה מביאה דניאלה מדבריו של פרומן, כפי שעלו במאמרים שפרסם, נאמרו במסגרות שונות ולוקטו על ידי תלמידים ומשפחה. דניאלה מביאה את הדברים מפיו, מספרת עליו.  גם מתוכחת אתו.  מנהלת דו שיח. כך מתקבלת תמונת חייו.  בהצגה עולה תפיסת עולמו הפוליטית והחברתית של פרומן, המפגשים, שקיים עם אויבים מובהקים בצד הפלסטיני וכן אהבתו לתיאטרון ואהבתו העזה והקשר העמוק להדסה אשתו הממשיכה את דרכו, בדרכה.  בהצגה משובצים קטעי שירים שכתב פרומן והלחינו קובי עוז, שלומה גרוניך, חגי הלברטל ויוסף סוויד.  הכלולים בדיסק כנפיי רוח – אמנים במסע לחנים לשיריו של הרב מנחם פרומן.>>>

להצחיק את אלוהים – פגישה עם הרב פרומן

 בימוי: נולה צ'ילטון

משחק: דניאלה מיכאלי

ליקט וערך: אסף אופק

הוסיפה וערכה: דניאלה מיכאלי

ייעוץ בעיצוב במה ותאורה: חני ורדי ולילי בן נחשון

ליווי מוסיקלי: חגי הלברטל