פסטיבל הכליזמרים ה – 29 נפתח בטקס חגיגי במעמד שר החקלאות, ראש עיריית צפת, הכנר הבינלאומי אייל שילוח במחווה מרגשת ועוד… פסטיבל הכליזמרים (צילום: אשר אלמקיס)
מאת : עדי שטרנברג
כשהשמש החלה לרדת מאחורי פסגות ההרים העוטפות את צפת בהמון אהבה, ובראשן הר מירון, רוח קרירה החלה לתת את אותותיה המרעננים בין הבתים העתיקים הנושמים היסטוריה זה מאות בשנים ובין הסימטאות הצרות החוצות את רובע האמנים והעיר העתיקה. ואז החלו ההמונים לנהור, כשהם מברכים איש את רעהו על פי המסורת הנהוגה ב”חג הכלייזמרים”, בברכת “חג שמח”, אל היכל התרבות המקומי בו ניתן האות לפתיחת פסטיבל הכלייזמרים ה-29.
האולם היה גדוש מפה לפה וראש העיריה הצעיר והלבבי אילן שוחט נראה כשושבין נרגש של השמחה המתגבשת לצידו של יגאל שטרית יו”ר הפסטיבל בשנים האחרונות והצוות המקצועי והמסור של עובדי העיריה הנותן כתף לקיומו של הפסטיבל הכי מיוחד בישראל, לעניות דעתי שבין סממניו ניתן למנות גם את פתית כל האירועים חינם אין כסף לקהל הרחב. פסטיבל הכליזמרים (צילום: אשר אלמקיס)
בין הברכות וקטעי המוסיקה שהשמיעו מיטב הנגנים, בלט הכנר המופלא והמחונן אייל שילוח, שהיה תלמידו של אייזק שטרן האגדי, שהפיק צלילים שמיימיים מהכינור בידו.
ואז השתררה דומיה באולם ואני חשתי עד מהרה שדמעות זולגות על לחיי למשמע סיפורו של הכינור של הלוחם עוז מנדלוביץ’ ז”ל “עוז הפליא בנגינת כינור ונותר בידינו סרט המתעד את נגינת הלחן “א יידישע מאמא” באירוע משפחתי, שלושה חודשים לפני שנפל בקרב ברצועת עזה”, סיפר אביו שתיאר כיצד נדמה נגינת הכינור מאז נפילתו ועד לפסטיבל זהבו הכינור ,קם לתחיה” בנגינת אותו קטע המזוהה כל כך עם מוסיקת הכלייזמרים על ידי אייל שילוח.
בתום הטקס המרגש כשיצאתי מהאולם ניצבתי למרגלות בנין הסראייה היפהפה המואר באור נגוהות. סביב במה ישבו מאות אנשים בציפיה ואז ברגע שהחלה נגינת הרכב להקת סימפלי צפת חשתי איך בהינף יד התחלפו העצב והמועקה מסיפורו של עוז מנדלוביץ’ ז”ל ברגעים של שמחה ורון. עבורי מוסיקת הכלייזמרים היא מוסית הנשמה היהודית והישראלית האולטימטיבית וכמו בכמעט כל אירוע בהווי שלנו גם השמחה טבולה בקורטוב של עצב.
פסטיבל הכליזמרים יינעל מחר (רביעי) בערב אך גם בסוף השבוע ניתן יהיה ליהנות מקבלת שבת כליזמרית ומוצ”ש מוסיקלי בבית הכנסת אבוהב שבעיר ובמהלך השבוע הבא יתקיימו בעיר כיתות אמן ייעודיות למוסיקת הכליזמרים.
בתום הטקס המרגש כשיצאתי מהאולם ניצבתי למרגלות בנין הסראייה היפהפה המואר באור נגוהות. סביב במה ישבו מאות אנשים בציפיה ואז ברגע שהחלה נגינת הרכב להקת סימפלי צפת חשתי איך בהינף יד התחלפו העצב והמועקה מסיפורו של עוז מנדלוביץ’ ז”ל ברגעים של שמחה ורון. עבורי מוסיקת הכלייזמרים היא מוסית הנשמה היהודית והישראלית האולטימטיבית וכמו בכמעט כל אירוע בהווי שלנו גם השמחה טבולה בקורטוב של עצב.
תגובות אחרונות