אני זקנה מדי בשביל ה*** הזה! הוא מופע מחול מאת רייצ’ל ארדוס. מפגש נשי בין ילדה לאישה, נערה ואמא, זקנה וצעירה המתמודדות עם עולם בו יש נורמה שמרנית לגבי מה מקובל בנקודות זמן שונות של גיל. מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולסקי
“אני זקנה מידי בשביל השיט הזה” הינו משפט מוכר ושגור , משפט שמוביל 8 נשים מקסימות , בגילאים שונים אל עבר במה אחת ושם נוצר מופע תנועה בין דורי, שמטשטש ומפוגג לאט לאט את פער הגילאים.
רייצל ארדוס, האחראית לכוריאוגרפיה, יצרה מופע מיוחד, שנחקק בזיכרון בשל הדינמיקה בין כל הדמויות. הנשים נעות על גבי הבמה ומשתלבות בסצנות מגוונות האחת בשנייה, כל אחת פורטת אל תוך אוזנינו הגיגים מתוך חייה, המתלכדים יחדיו להוויה נשית אחת, הוויה אותה אנו חווים מגיל צעיר ועד סוף החיים.
המבוגרת שעל הבמה הינה בת 72 ואילו הצעירה בת 13 , במהלך המופע כל אחת משמונה הנשים מציינת את שמה וגילה, מעין חשיפה אישית וחברית, המאפשרת לקהל להכיר באופן אישי את הרקדניות. 8 נשים- עליה- בת 13, נועה- בת 20, אורטל- בת 33, אוליביה- בת 42, אלכס- בת 46, מיכל- בת 58, גליה בת 66 ומיקי בת 72. 8 עשורים שונים בחיים שהם מסע בין-דורי, משותף, וחגיגי.
במהלך המופע הן נוגעות בכל השלבים שחוו בחייהן ריחוק, אימהות, סלידה, גירושים, מחלה, דחיה, גילויים ועוד.
על הבמה נעות הדמויות לבד, בזוגות או כגוש, במהלכו הן נשענות האחת על השנייה, בחיבה ובעדינות כשכל אילו מוכיחים שהן פועלות נפלא יחדיו, למרות השוני בגילאים ומצליחות לייצא מופע נדיר, מושלם ומרגש.
כל אחת ואחד יכולים למצוא להם את נקודת האחיזה שלהם ולהזדהות .
הכוח הנשי הינו מופלא וכה מאוחד והלוואי והיינו יכולים להוציאו לחוצות לאחדות משלנו. זהו מופע של נשיות חוצת גיל וגבולות.
אסיים במילותיה של הלן מירן “…ממרומי גיל 70, לו הייתי יכולה לתת לעצמי הצעירה יותר עצה אחת, היה זה להשתמש בצירוף “fuck off” בתדירות גבוהה בהרבה. הדבר המוזר הוא שככל שהזמן עובר את מרגישה יותר נוח עם עצמך, גם אם הזמן לא נותן לך הרבה סיבות לזה”.
אהבתי כל כך. ממליצה בחום 🙂 מילה של “אמא נגה”.
אני זקנה מדי בשביל ה*** הזה
כוריאוגרפיה: רייצ’ל ארדוס
רקדניות יוצרות: אוליביה קורט מסה, אורטל אצבחה, אלכס שמורק, גליה ליוור, מיכל הירש, מיקי מרין, נועה שווה, עלייה ג׳נטלי
דרמטורגיה: אורי לנקינסקי
ליווי אמנותי: ארז מעיין שלו וענת כץ
הפקה: טלי קוניגסברג
עיצוב תלבושות: ורוניקה שור
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: אלון פרץ
צילום: אפרת מזור
עיצוב תפאורה: טליה בק
ניהול חזרות: מלאני ברסון
עיצוב פוסטר: נועה פארן
