“את אותי לא תהרגי” כתבה, מביימת ומשחקת שירלי ליגום. מופע קצר מאוד שנותר ללא סוף, ללא אמירה מוחלטת, מותיר את הצופה במעין תחושת החמצה של פנינו לאן כעת? מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולסקי
שירלי ליגום מרשה לעצמה לאחר מות אמה, רקדנית הפלמנקו הגדולה של כל הזמנים בארץ, דליה לאו, אשר שמה יצא לה למרחוק, לנהל עם אמה דיאלוג נוקב, מלא בהאשמות על דרך גידולה.
לגדול בצלה של אם כה מפורסמת וכה דומיננטית טבעה בה, בילדה, שירלי, את הרצון לבטא את עצמה, בנפרד מהאם שסוככה מעליה בדרמטיות ולא אפשרה לה שפה משלה.
שירלי רוצה לבעוט, לצרוח, לומר שגם היא טובה, שגם היא מוכשרת שהאמירה שלה חזקה בדיוק כמו של אמה, שהעמידה אותה תמיד בצל או אולי לצד הצללים.
שירלי מנהלת דיאלוג עם האם, משלבת בהופעה קטעי וידאו אותנטיים, כדי להפיח שוב, מחדש, חיים באם שמתה ויחד עם ההערצה גם לתאר את הפגמים ואת אי יכולתה של דליה, לשמש כאם, ככל האימהות.
שירלי מדגימה את כישוריה גם כרקדנית פלמנקו, באופן מוחצן ודרמטי שמבטא גם את התסכול ותחושת הזרות מהאם המנוחה.
מופע קצר מאוד שנותר ללא סוף, ללא אמירה מוחלטת, מותיר את הצופה במעין תחושת החמצה של פנינו לאן כעת?
המחזה כמו נקטע והקהל מוצא עצמו בחוץ, תמוה ובלתי מסופק, כאילו החוויה לא מוצתה בדרך הנכונה.
הרגשתי כמו במחזה ניסיוני שנוסה על הקהל ובוחן את הגבולות והתגובות. 
מילה של “אמא נגה”.
את אותי לא תהרגי
שירלי ליגום, שחקנית לשעבר בתיאטרון תמונע, כוריאוגראפית ובימאית באופרה הישראלית החדשה. כיום שחקנית, מנחה ומובילה בתיאטרון פלייבק בארץ ובעולם.
כתיבה, בימוי וביצוע: שירלי ליגום
ליווי אמנותי ודרמטורגיה – סמדר יערון, רן בן דרור, אסנת שנק יוסף
תאורה: איהב חסקיה
כוריאוגרפיה ושיחזור כוריאוגרפי: איילת שחר
עלה לראשונה במסגרת “דיוקן האמן היוצר”, תכנית הלימוד של המרכז לתיאטרון של עכו.
