כמי שרואה הצגות, ללא הרף ברצוני לפתוח ביקורת זו ולהכריז בקול רם ואולי אפילו בצעקה רמה, שהצגת היחיד של ריקי חיות “את מדברת, אני מדברת” היא אחת ההצגות הטובות ביותר שראיתי. מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולסקי.
ריקי חיות במחזה שכתבה ביחד עם נאוה צוקרמן המוכשרת, מעלה מחזה שעינינו, לא פחות ולא יותר מפגש עם ברונהילדה פומזל , מזכירתו של הצורר יוסף גבלס .
ריקי חיות ראתה במקרה סרט על חייה של ברונהילדה פומזל שעוד בגיל 103 היתה בשיאה והדבר גרם לה לייצר דיאלוג מפעים של שתי נשים במרחק של 80 שנים. היא מגלמת את עצמה בסרט וידאו כאשר לצורך גילום דמותה של ברונהילדה היא עוטה לראשה פאה ומאמצת מבטא גרמני נוקב. בכל פעם שהפאה נושרת מתגלה לצופים ריקי חיות וברגע אחד היא הופכת שוב לברונהילדה .
ריקי מנסה כל הזמן לדובב את ברונהילדה בענין ההתיחסות ורצח היהודים והגרמניה בשלה, מתעקשת שהייתה כה עסוקה בעבודתה, עבודת הקצרנות, באהבותיה ובפחד שהביא המשטר שלא ידעה כלל על ענין השמדת היהודים. כדי לחזק את טענותיה היא מרבה גם לספר על חברתה הקרובה ממוצא יהודי, בחיבה יתרה ונראה לרגע ולו לרגע שאכן היא באמת לא ידעה וגם אם היא ידעה, מה זה כבר היה משנה, במה יכלה להועיל ,האם יכלה לעצור את הטירוף.
גבלס מבחינתה היה מעביד, ככל המעבידים שהיו לה והיא לא חשבה כלל ועיקר שהיא צריכה לחוש ברגשות האשם.
ריקי חיות מתרוצצת על הבמה בטירוף חושים, המבטא בצורה מיטבית את הסיטואציה הגאונית שמתרחשת שם על הבמה.
מילות הדו שיח של שתי נשים שיש להם בעצם הרבה מן המשותף נשזרים זה בזה והדומה בין שתיהן גורם לצמרמורת בגוף.
המחזה השנון, העשוי באופן מושלם מחדד את ענין השואה, הנשיות, האהבה, התמימות ואת גודלה של הזוועה שמאפילה על הכול.
טוסו לתיאטרון תמונע , חובה לכל אחד בעיקר לפני יום השואה שבדרך.
ממליצה בפה מלא! מילה של “אמא נגה”.
את מדברת, אני מדברת – מבוסס על ספרם של ברונהילדה פומזל וטורה ד. הנסן “חיים גרמניים”
עיבוד ובימוי: נאוה צוקרמן
כתיבה: נאוה צוקרמן ,ריקי חיות
תרגום ומשחק:ריקי חיות
תפאורה ותאורה: איריס מועלם
צילום ועריכת וידיאו: שי יצהר ויינברג
עריכה מוסיקלית: נאוה צוקרמן, עומר אלשייך
הפקה: עומר אלשייך
יום א’ 5.3.23 בשעה 20:00 – תיאטרון תמונע
יום א’ 9.4.23 בשעה 20:00– תיאטרון תמונע
יום ב’ 10.4.23 בשעה 20:00 – תיאטרון תמונע
