לראות את מופע המחול “אחת, אחת ואחת” בניצוחה של נועה ורטהיים , תמיד יסתיים בתחושה עילאית של שלמות וגם הפעם במופע “אחת, אחת ואחת” , זה קרה 🙂 מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולסקי
המופע “אחת, אחת ואחת” מתבססס על קטע ממסכת יומא ו”כך היה מונה אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע”
המופע מתחיל בקוים ישרים של חול, הנשפכים על הבמה בדיוק רב, אך מהר מאוד האנדרלמוסיה משתלטת והחול נשפך לכל עבר, בעוד הרקדנים המופלאים מתפלשים בו, זוחלים בתוכו ונראה כאילו הם נבנים ממנו. לחול תפקיד מרכזי על הבמה, בעוד שכל אחד יכול לדמות את משמעות החול, באופן שונה. החול- אדמה הביא בעיה מרכזית במורכבות החיים בארץ וגם במופע.
התנועה לאורך כל המופע נעה בין תנועות מעודנות וקטנות לבין תנועות משוללות רסן ושובבות.
נראה שנועה מתחשבת ביצירה על היחסים של מקומו של היחיד, החברה, העולם, במיקרוקוסמוס ובכלל.
מחיאות כפיים חזקות ביותר יש להעניק למוזיקאי המחונן אבי בללי, מנקמת הטרקטור, שניתן לקמטו כעוד רקדן וירטואוזי על הבמה , בזכות המוסיקה השמיימית.
המוזיקה הקסומה שנרתמת לטובת היצירה יוצרת תחושה של עולם נשגב אליו הצלחנו להימלט לשעה, אי שם באולם סוזן דלאל.
ניתן למצוא שם ביצירה את החלוצים שבאו לבנות ולהיבנות, תחושה של שדה קרב, הלקוח מאחת המלחמות הרבות שחווינו מאז 1948, גם מקומם של הערבים אינו נפקד ומוצג כמו ריקוד דבקה.
כל אחד מהרקדנים זוכה להציג את עצמו ואת אופיו בדיאלוג שלו עם היצירה, באופן שכל אחד עולם ומלואו אך מצליח לתמרן גם בהיותו, אחד, בודד, אולי אחד או האחד.
תמונת החופש המסיימת את המחזה כמעין מופע עגורים מעל אגמון החולה, נחקקה בזכרוני וקשה יהיה להוציאה.
חבורת רקדנים כל כך מוכשרת מניעה את היצירה אל כל הכיוונים הנדרשים הם עושים את עבודתם כל כך נאמנה שכל שנותר הוא לעמוד על הרגליים ולשאוג בראבו 🙂 
מילה של “אמא נגה”.
“אחת, אחת ואחת”
כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים
רקדנים: איתי פרי , שון אולס , מיכה איימוס , עדן בן שימול , דניאל קוסטא, ירדן עוז , רות בן דוד , אילן גולובוביץ , תיאו סאמזוורט
מוסיקה: אבי בללי
מוסיקאים: ויולה: גליה חי, עוד: אליהו דגמי, קולות: עילאי בללי
עיצוב תפאורה: רועי ונטורי
עיצוב תאורה: דני פישוף – מג’נטה
עיצוב תלבושות: ששון קדם
קבלו הצצה – פתחו את הקישור 🙂
