מופע מחול “מאנא – כלי של אור”

להקת המחול ורטיגו בכורה מחודשת של “מאנא” יצירתה של נעה ורטהיים העוסקת במושג “בית” מקבלת בימים אלו משמעות מיוחדת . מומלץ מאד לנפש הדואבת שלנו. מילה של “אמא נגה”.

מאת : יהודית סטרובולסקי

הכוריאוגרפית נועה ורטהיים מעלה עוד יצירה קסומה על במת מרכז המחול סוזן דלאל והפעם אי אפשר להתעלם מההקבלה של המצב הנוכחי עם היצירה. היצירה מאנא עוסקת בניגודים של חושך לאור אותה הסיטואציה בה אנו נעים בחודשיים וחצי האחרונים.

היצירה היא מסע מפרך בעקבות ניגודים מובהקים, מיסטיים ובלתי מפורשים.

היצירה מאנא הינה כמו טקס ייחודי, שנע מהגוף האנושי אל עבר מה שקיים השחור או הלבן, יין ויאנג, לגעת ולהרפות, לנסות למשוך את מה שאי אפשר ללכוד, הרצון להיות בחוץ ואולי בפנים, הרצון לבית שבעצם איננו.

לא יכולתי לנתק את היצירה מהמציאות שמתרחשת בחוץ, של כל אילו שנותרו ללא בית וכמהים לחזור לבית משלהם בית שהיה לבן והפך בין בוקר לשחור. בית שמחבר לאדמה לעומת מחשבות ויגון המעיף למרום בכאב.

מאנא בארמית הינו כלי של אור ואז נשאלת השאלה הקרדינלית האם האור קדם לחושך או שבעצם להיפך.

היצירה נולדה בעצם בשנת 2009 כאשר נועה ורטהיים העתיקה את מגוריה לקיבוץ נתיב הל”ה שם הקימה את הכפר האקולוגי ורטיגו. נועה חשה אז טלטלה נכרת, היא הרגישה כמו חסרת בית, בלתי נראית ואז היא הייתה צריכה שמישהו יאיר לכיוונה כדי שתחוש קיימת.

מבלי להתכוון זו התחושה המלווה את כל העקורים מהעוטף שמקווים שהאור יחזור לזרוח בתוך נשמתם הדואבת. נועה בחנה אז את הסיטואציה החדשה שנוצרה בחייה ולא הבינה אז איזו משמעות תקבל היצירה היום.

היא חפשה את הגבול שתוחם חוץ לבין פנים, האם כדאי להתכנס בתוך הבית או לצאת מתוך הדלת ולהינצל. מובן שאחרי ה-7 לאוקטובר הבינו רבים שהבית שלי אינו מבצרי ואולי החוץ מהווה את ההגנה שלי.

הרקדנים המופלאים של הלהקה נעים בבגדים שחורים ורפויים בדינאמיות משגעת שמבליטה את הניגודים, את האהבה, את האובדן ואת הפרידה.

מופע שנוגע בנפש בויזואליה ובמוסיקה השמימית שמלווה אותו.

מומלץ מאוד לנפש הדואבת של כולנו. מילה של “אמא נגה”.

במקביל לבכורה של “מאנא – כלי של אור “ ומאז פרוץ המלחמה עוסקת הלהקה בפעילות הפוגה בעורף: מפגשי מחול למפונים מכל הארץ, אירוח ותמיכה לחמ״ל אמנים וצוותי מתנדבים בכפר האמנות האקולוגי, מעגלי ריפוי שירה ותנועה לחיבור ותמיכה .