סרט חדש "ההיא שחוזרת הביתה"

“ההיא שחוזרת הביתה”, סרטה של מיה דרייפוס,  זוכה פרס סרט הביכורים הטוב ביותר, פרס השחקנית ופרס הצילום בפסטיבל ירושלים ופרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר 2013.

ההיא שחוזרת הביתה
ההיא שחוזרת הביתה

מאת : הילה שי

 סרטה של מיה דרייפוס שקטף בפסטיבל ירושלים את פרס סרט הביכורים הטוב ביותר, פרס השחקנית לטלי שרון ופרס הצילום לשי פלג . מיד אח”כ זכתה גם לאורה ריבלין בטקס פרסי אופיר בפרס שחקנית המשנה. אם היו מספרים למיכל בגיל 18 שבגיל 33 היא תחזור לגור בבית הוריה, היא קרוב לודאי הייתה מתאבדת .

מיכל( טלי שרון) היא במאית צעירה, שפעם הייתה מבטיחה והיום קצת פחות. החיים שלה היו על המסלול המהיר, קריירה, חתונה, ילדים אבל משהו בדרך השתבש. מאוד. היא לא מתפרנסת, נפרדת מבן זוגה איתו חשבה להתחתן  ובאופן כללי די אבודה: כעת אין לה ברירה אלא לחלוק דירה אחת צפופה עם שני הוריה המודאגים – נעמי (לאורה רבלין) ואלכס (אלי כהן). היא מסתגרת בחדרה, מתחמקת מהוריה, ובעיקר ישנה.

ההיא שחוזרת הביתה
ההיא שחוזרת הביתה

תאונה אחת בצומת חשוכה, כשזאב (אלון אבוטבול) נכנס בה מאחור משנה את פני הדברים. מיכל פוצחת ברומן סוער עם מנהל תיכון נשוי בן חמישים. השניים נסחפים למערבולת של סכנה וסקס תחת כתלי התיכון ומתחת לעיניהן הבולשות של הוריה.

למיכל נמאס להיות “ילדה טובה” ולשחק על פי הכללים של מהי “אישה מכובדת”. זאב נשוי אבל זה לא עיניינה. היא סוף סוף  משתעשעת. הוריה מרוצים הרבה פחות והבית הופך סיר לחץ מבעבע ורווי מתחים. שני מבוגרים ומתבגרת אחת חסרת פחד וחסרת גיל.

העניינים יוצאים משליטה כשבעת מפגש בבית מלון לאור יום  עם זאב הקשר בינהם מקבל תפנית מינית אלימה. מיכל לא מצליחה להתאושש ומדרדרת למסע של הרס והכאבה עצמית. מיכל שחשבה על עצמה שהיא אישה חופשיה ומשוחררת מגלה שיותר מהכול היא תמימה ושמי שמשחק באש – ניכווה. ‘ההיא שחוזרת הביתה’ הוא סיפור על התבגרות מאוחרת, כזאת שלא נעשתה בזמן, וכעת היא כואבת ואלימה יותר.

כתבתינו צפתה בסרט – סרט ייצרי במבט מאד נשי של יוצרת ובימאית צעירה בשם מיה דרייפוס עם שחקנית מצוינת ואוטנטית בשם….ושחקן מוכר ומוכשר ובעל כריזמה אישית – אלון אבוטבול.

ההיא שחוזרת הביתה
ההיא שחוזרת הביתה

הסרט מביא התמודדויות ומצבים קיצוניים בחייה של אשה צעירה הנמצאת בצומת דרכים בחייה. מבט במערכות יחסים מעורערות עם גבר נשוי ובמערכת היחסים עם הוריה (משחק מצויין של ליאורה ריבלין).

הגיבורה העוסקת בקולנוע, היא אשה סהרורית ואבודה שבודקת במהלך כל הסרט את הגבולות של “מותר ואסור”.

היא שבה לגור בחדר ילדותה בבית הוריה כברירת מחדל וכסמל לדור שלם שמתקשה להתקיים ולשכור דירה ולשמור על פרטיותו. שם היא זוכה בהשתקפויות של חוויות מן העבר של ילדותה ובחדירה של הוריה המגוננים, בלשון המעטה לחייה האישיים. היא נפרדת מבן זוגה ונקלעת לאפיזודה רומנטית עם מפקד ומנהל בית ספר תיכון נשוי, אותו היא מבקרת במהלך הלימודים בתיכון. היחסים ביניהם הופכים ליחסים תלותיים עם בלי סוף כלומר עם סוף ידוע מראש. כשהיא רוצה להיסחף לחום, אהבה ורומנטיקה ומשנה את דמותה הבתולית לדמות של אשה ייצרית וחמת מזג היא נתקלת באלימות בוטה כלפיה.

הבימאית שיתפה את הצופים בסוף הסרט ברצון שלה לבעוט במוסכמות ולהציג את האשה במצבים נחותים כדי לזעוק את על מעמדה, במצבים שבהם היא מרשה לעצמה כל דבר ולאו דווקא כמו בסרטים שבהם היא מצטיירת כנסיכה יפה צייתנית מהאגדות. (בסרטים יש מצבים של אכילה כפייתית מהמקרר הפתוח בחשכת הליל, אוננות, סקס אלים, סקס עם נער צעיר מהתיכון, יחסים מעורערים עד כדי סוטים עם האב ועוד יחסים מאד גבוליים לא מומלץ לבני נוער).

השחקנים טלי שרון, אלון אבוטבול ולאורה ריבלין מככבים בסרטה העלילתי הראשון של מיה דרייפוס.

כתיבת תגובה