“יומני הזן” הוא סרט יפני הפותח את פסטיבל יפן בסינמטק. סרט אנושי, מינימליסטי, עטוף במעטפה קולינארית. – מילה של “אמא נגה”.
מאת: צביה שרייבר
הסרט “יומני הזן” הוא על סופר בשם טוסוטומו ( קנג’י סוואדה) , החי לבדו עם כלבו פלפל, בבקתה בהרים באזור נאגאנו.
טוסוטומו מגדל את הירקות והפירות בעצמו ומכין את ארוחותיו הטבעוניות .
אל הסופר מגיעה מידי פעם עורכת ספרו מאצ’קו ( טקאקו מאטסו) אותה הוא מכבד בבישוליו.
זהו סרט כביכול קולוינארי אך למעשה הוא משקף את תורת הזן (זרם בודהיסטי) הדוגלת ברוגע והשלמה עם עצמנו והסביבה.
הסרט הוסרט במשך שנה ועוקב אחר עונות השנה המתחלפות ותוצרת פרי האדמה המתחלפת לפי העונות.
במקביל מתחלפות עונותיו של הגיבור המשלים עם חייו ומתיידד עם המוות לפי תורת הזן.
בתחילת הסרט טוסוטומו אינו מסוגל לקבור את עפרה של אשתו שנפטרה לפני 13 שנים.
לקראת סוף הסרט משחרר הסופר את אשתו המתה ומפזר את אפרה ואפר אמה בנהר. זהו סרט אנושי שנרקם בין הכנת מנות האוכל שהשחקן עצמו מכין. הוא מגיש את האוכל לעורכת ספרו מאצ’קו שבאה לבקרו.
הוא אומר לה באחת הפעמים : ” אין אהבה כמו אכילה יחד עם האדם שאתה אוהב “. הצופה חש את חושניות טעימת האוכל על ידי הגיבורים.
טכסי האוכל מלווים את קבורת המת. האכילה נעשית מול ארון המת ותמונתו המוגדלת.
עין הצופה נחשפת לאסתטיות של הכנת והגשת האוכל .זוהי חגיגה לחוש הראייה והטעם בעטיפה של מינימלזים וניקיון.
סרט שהוא חגיגה לחוש הטעם והראיה, ואם ברצונכם להירגע ולהגיע לשלווה בימים טרופים אלו של מלחמה ולקבל נקודת מבט שונה על החיים והמוות, לכו לראות סרט זה. מילה של “אמא נגה.”
בימוי: יוז’י נקאה .
משחק: קנג’י סוואדה, טקאקו מאטסו.
אורך הסרט: 111 דקות.
