טוקיו רועדת סרטו של אוליבייה פיון, מתאר את רעידת האדמה האדירה הפוקדת את יפן וגורמת לגל צונאמי, שמוביל לאסון הגרעיני בפוקושימה, שארעה לפני כ 10 שנים. מה עבר על אלכסנדרה? הבחירות שלה? דרמה לא פשוטה המעוררת תהיות רבות. מילה של “אמא נגה”.
מאת : שרית כץ
אלכסנדרה, מנהלת צרפתיה צעירה שהועברה לטוקיו כדי לאייש משרה בכירה בבנק, לא ממש מרוצה מהמצב החדש שנכפה עליה. ביום אחד בהיר, הכול משתנה: 11 במרץ, 2011. אלכסנדרה מוצאת את עצמה בלב אחד האירועים המטלטלים בהיסטוריה המודרנית: רעידת אדמה אדירה פוקדת את יפן וגורמת לגל צונאמי, שמוביל לאסון הגרעיני בפוקושימה. קהילת התושבים הזרים בטוקיו נשטפת גם היא בגל הכאוס שמציף את העיר, ואלכסנדרה נקרעת בין ההוראות של מנהליה, על מנת לשמור על מקום עבודתה, לבין הרצון להגן על בני משפחתה (שמרגיש לי שולי…) וחבריה לעבודה, תוך כדי ניסיון למצוא מידה של אנושיות בתוך הבלגן.
הסרט טוקיו רעדה הזכיר לי את הסרט הבלתי אפשרי על הישרדותה של משפחה אנגלית שהייתה בחופשה ושרדה את אסון הצונאמי בתאילנד. בסרט הנוכחי משפחה צרפתית חיה בטוקיו בשל עבודתה התובענית של האם כשאחד מסניפי החברה בה היא מועסקת ממוקם בטוקיו.
אב המשפחה חי לסירוגין בהונג-קונג ומבצע גיחות לטוקיו כדי לפגוש את משפחתו.
רעידת האדמה הגדולה בטוקיו מתרחשת בעיצומו של יום עבודה כשהאם מודאגת בגין ילדיה הפזורים במערכות החינוך והסרט מתמקד בחיים בצל אותה רעידת אדמה מפורסמת מלפני כ – 10 שנים בה נפגע הכור הגרעיני בפוקושימה.
להבדיל מהסרט אותו הזכרתי בתחילת הכתבה הבלתי אפשרי, שם האם עשתה אכן את הבלתי אפשרי והלא יאומן כדי לנסות למצוא את שאר ילדיה בכאוס שיצרה רעידת האדמה והצונאמי הענק בעקבותיה כשהיא פצועה קשה, כאן בסרט הזה האם מתעלמת מהדליפה הגרעינית ונותנת דעתה רק לנאמנותה לעבודה. כשטוקיו מתרוקנת אט אט מהתושבים הזרים שנמלטים מהאימה הגרעינית, היא לא מתייחסת לכך ואף מתעלמת מלחצי בעלה לנטוש את טוקיו להונג קונג. סדר העדיפויות של האם הרתיח אותי וגרם לי לאנטוגניזם מובהק בסרט. כל שרציתי זה לנענע את כתפיה ולשלח אותה עם ילדיה למקום מבטחים.
מהבחינה הטכנית הסרט נפלא. הרגשתי את הרעידה ואת כל אימת איתני הטבע ואף את הפחד מהכור. המשחק של האם, קרין ויאר, משובח להפליא. הכל בוצע כהלכה. אך הבחירות של האם מאד הפריעו לי. נראה אישה אגואיסטית ששמה לה מול עיניה את טובת העבודה והקידום, לפני טובת משפחתה. האם אלה פני הדור? תהיות לא פשוטות בעיקבות הסרט… 
מילה של “אמא נגה”.
יוצרים
בימוי: אוליבייה פיון Olivier Peyon
תסריט: אוליבייה פיון וסילרי ברודי
צילום: אלכסיס קיברשין
סאונד: מרק אנגלס, פרנסואה דומון, תומא גודה
עריכה: טינה בז
מוסיקה מקורית: מנואל רולן
שחקנים
אלכסנדרה: קרין ויאר KARIN VIARD
אמאני: סטפן בק STEPHANE BAK
קימיקו: יומי נריטה YUMI NARITA
בס: פיליפ אושן
מישל: ז’אן פרנסואה קיירי
ביאטריס: אמלי גבואה-קהן
ברטרן: צ’רלי דופון
קאמי: נולה בלוסום
ויקטוס: סימון אייש
צרפת 2021, 101 דקות צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל: קולנוע חדש כוכב בע”מ
