תיאטרון הקאמרי בשיתוף משרד התרבות מארחים: ההצגה ‘ספר אישה בית’ – מופע ספרותי בעקבות דמויותיו של ש”י עגנון. שלחנו את כתבינו לסקר והלה הכריז “…רוצו, אל תחמיצו את המופע…” מילה של “אמא נגה”.
מאת : עדי שטרנברג
אודה ולא אבוש- חלפו כמה שנים טובות מאז הייתי בהצגה- אני שהייתי רגיל בשנים שלפני כן לגמוע בשקיקה כמעט כל הצגה בה ביקרתי… לכן שמחתי כשהגיעה הזדמנות לבקר בקפה תיאטרון הקאמרי כדי לחזות בהצגה או ליתר דיוק במופע הספרותי “ספר, אישה, בית”.
זה היה עוד אחד מהערבים בהם הקורונה גורמת לתל אביב להראות כ”כעיר עם הפסקה” אבל האולם האינטימי בו התקיים האירוע היה די מלא. האמת שהגעתי ללא ציפיות רבות לאחר שהבנתי שמדובר במופע של שחקנית אחת, אבל יצאתי בתום האירוע מהופנט מרותי תמיר – אמנית רב תחומית מחוננת בצורה בלתי רגילה אשר הצליחה להחזיר את הסופר שי עגנון שהלך לעולמו ב-1970, לתחייה.
תמיר היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, במאית ומחזאית שהגתה את רעיון המופע. היא הופיעה בפסטיבלי תיאטרון ברבים ברחבי העולם, זכתה בפרס “השחקנית הטובה לשנת 2015 מטעם א.מ.י.. בנוסף למופע הייחודי “סובב עגנון”, תמיר מעלה מופעים לילדים כמו המופע “איפה גוגו” וכן מציעה קורסים לפנטומימה ולתיאטרון(www.rutitamir.com )
לפני המופע, התחברתי לאווירה “הגליצאית” במהלך הרצאת פתיחה של ד”ר רוחמה אלבג- מומחית בתחום הספרות והשירה העברית אשר חקרה את תולדותיו של עגנון ואף נסעה בעקבותיו לעיירת הולדתו בוצ’אץ. בעבר בוצ’אץ’ הייתה עוד אחת מהעיירות היהודיות סביב העיר למברג או לבוב בגליציה שבפולין, שבהווה היא חלק מאוקראינה.
התחברתי עוד יותר לתולדות חייו של עגנון לאחר שהסתבר לי שעיירת הולדתה של סבתי המנוחה, שנולדה גם היא כמו עגנון בשנות ה-80 של המאה ה-19, לא הייתה מרוחקת מבוצ’אץ ומעבר לכך התגאיתי בעובדה שאחד מקרובי המשפחה של סבתי המנוחה היה מרטין בובר שהיה מעורב בהתקדמותו של עגנון בתחום הספרות.
הצגת היחיד המוצגת בקפה תיאטרון הקאמרי התבררה כמופע רבגוני המתעד כעשר דמויות הלקוחות מספריו המפורסמים יותר עגנון שכתב כ-1,000 פריטי ספרות- שירים, סיפורים וספרים במהלך חייו. כך התוודעתי למחוזות הילדות של עגנון ולדמויות ססגוניות ואנושיות כולל כלב אחד ששמו בלק- אשר “כיכבו” בספריו כמו תהילה, סיפור פשוט, הרופא וגרושתו ובדמי ימיה.
על רקע של תפאורה מינימליסטית- שידה עמוסת כרכי ספרים, תמיר לובשת ופושטת דמויות ומציגה אותן ואת אופיין- החל מאופי נרגן וכלה בדמויות השמחות בחלקן לפחות…. המשחק משכנע ואותנטי ואני חשתי לא אחת הזדהות עם דמויות שונות שמרמזות על ההוויי היהודי בגולה וגם בארץ ישראל אליה עלה עגנון פעמיים במהלך שנוותיו.
עגנון היה האזרח הישראלי הראשון שזכה לפרס נובל “על יצירתו הספרותית השזורה מוטיבים מחיי העם היהודי”. אין ספק שהדמויות השונות שמציגה תמיר “מחיות” מחדש את המורשת של עגנון, יותר מ-50 שנה לאחר פטירתו. הדמויות הללו משלבות יצרים ויצירתיות וכל אחת בפני עצמה היא “עולם ומלואו”
המופע יתקיים בחודשים בפברואר ומרס- המלצה שלי: רוצו ואל תחמיצו את המופע הייחודי הזה 
מילה של “אמא נגה”.
