עונת התערוכות החדשה של מוזיאון פתח תקווה לאמנות נפתחת ובבכורה תוצג ברחבת המוזיאון קבוצת פסלי “האטלייה” של עופר ללוש כחלק מהתערוכה “לו הייתי גוף”. והזמנה לבקר במרכז המבקרים של יקב ירושלים השוכן בחצר המוזיאון. מילה של “אמא נגה”.
השבוע, הגעתי לפתיחת עונת התערוכות החדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות. התרגשתי כבר בכניסה לפגוש את סגן ראש העירייה, מר צדוק בן משה, שעזב את עיסוקיו השוטפים ובא לפתיחת התערוכות החדשות. הצטלמנו ליד פסליו המונומנטליים של האומן עופר ללוש הממוקמים מחוץ לחלל המוזיאון. הסדרה, “אטליה” תוצג במלואה לראשונה בישראל – והיא גולת הכותרת של עשייתו האמנותית בעשור האחרון – ראש גבר, איש יושב, אשה עומדת, אשה הרה וראש אשה – שיחד מרכיבים כף יד. (תדמיינו, ראש האישה היא האגודל, האישה ההרה היא האצבע וכו…) הפסלים המציגים את גוף האדם חפים מתווי אישיות מזהים, מה שמקנה להם איכות ארכאית ועתידנית בעת ובעונה אחת.
עונת התערוכות החדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות כוללת שש תערוכות חדשות: “לו הייתי גוף”, תערוכה קבוצתית רבת משתתפים, המפגישה אמניות ואמנים שעוסקים בשבריריותו ובחלקיותו של הגוף, על שלל מופעיו הפיזיים והנפשיים.
לו הייתי גוף
אוצרת: אירנה גורדון
אמנים משתתפים : סשה אוקון, יקירה אמנט, עדי ארגוב, רימה ארסלנוב, דוריס ארקין, יסמין דייויס, מוחמד טוח’י, נירית טקלה, אביטל כנעני, עופר ללוש, הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, סיגלית לנדאו, מיה מוצ’בסקי פרנס, מירב מרודי, ורה קורמן ועמרי אלורו, אלכס קרמר, יאנה רוטנר, יובל שאול, יואב שביט, יגאל תומרקין
התערוכה “לו הייתי גוף” מפגישה אמניות ואמנים שעוסקים בשבריריותו ובחלקיותו של הגוף, על שלל מופעיו הגשמיים והנפשיים, אנושי או לא-אנושי. זה הגוף הנתון במאבק קיום בזמן הווה, אך משקעיו טעונים בזיכרון של תולדות הדברים. חרף גשמיותו הוא רוח ותודעה מופשטים, קורפוס של דיבור ומחשבה הנעוץ בחומר.
ברקע התערוכה רוחשת מציאות מקומית קשה מנשוא, שבה גופם של יחידים והגוף האזרחי כקולקטיב חשופים ונתונים בסכנה מתמדת, במצב חירום של מלחמה וטראומה מתמשכת. עם זאת, שורשי התערוכה נעוצים במחשבה על האינות שבלב הגוף כמושג, כתווך בינינו לבין העולם, המצוי ברצף בין החי והאורגני לבין הדומם, המכני והווירטואלי. באמנות הישראלית הגוף אינו מופיע כמובן מאליו; הוא לעולם חמקמק ומבקש הגדרה מחודשת, בין השאר בשל כובד משקלן של תפיסות דתיות וחברתיות.
האמנים המציגים בתערוכה ניגשים למבנים פיזיים, רגשיים ופוליטיים באמצעות ציור, מיצב, פיסול ווידאו כחומר גמיש שניתן לעצב, לדמיין מחדש ולהמציא מחדש. אצל תומרקין הגוף הוא זירת קרב, המכנסת אליה את הקונפליקטים והמיתוסים של תולדות המערב והמציאות הישראלית, סיגלית לנדאו בוחנת את הגוף כמוקד אליו מתנקזים רכות וכאב, בציוריו האינטימיים של אלכס קרמר, ההשתנות והתנועה הם תנאי לחיים ואביטל כנעני מציעה את אותה התנועה באמצעות דיאלוג עם הטבע. רישומיה של עדי ארגוב עוסקים בהתמודדות אישית עם מגבלות גופניות כתוצאה ממחלה, ומוחמד טוח’י חוקר את הגוף כבית וכהגנה.
מימין – עבודתה של דוריס ארקין הסל הקלוע העשוי ממתכת ועוד וברקע אוסף אישי של האומנית של נשים.
מחוץ לחלל המוזיאון יוצבו פסליו המונומנטליים של האמן עפר ללוש. הסדרה, “אטליה” תוצג במלואה לראשונה בישראל – והיא גולת הכותרת של עשייתו האמנותית בעשור האחרון – ראש גבר, איש יושב, אשה עומדת, אשה הרה וראש אשה – שיחד מרכיבים כף יד. הפסלים המציגים את גוף האדם חפים מתווי אישיות מזהים, מה שמקנה להם איכות ארכאית ועתידנית בעת ובעונה אחת.
עוד תערוכות –
תערוכת יחיד של האמנית כרמית חסין המורכבת מסדרת פסלים שהם הכלאה של קימורים אנושיים, מבנים תעשייתיים ותופעות גיאולוגיות. דניאל קיצ’לס מציג בתערוכת היחיד שלו עבודת וידיאו פרפורמטיבית חדשה – אורטוריה לשתי מוניות, רדיו ו- 16 משתתפים.
תערוכתם הזוגית של האמנים הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא מציגה עבודות ציור ופיסול העוסקת במעברים שבין ילדות לבגרות. התערוכה לראות את הניגון מייצרת דיאלוג יוצא דופן, שמקורו באוסף המוזיאון, בין אירה יאן לארתור קולניק, מאיירי ספריו של י.ל. פרץ.
בתערוכה הראשונה הפותחת את תוכנית השהות בסדנת ההדפס של המוזיאון – מיזם חדש וייחודי של המוזיאון, האמן ליאור גריידי יציג מערך הדפסי רשת אותם יצר מתוך מחקר של אוסף המוזיאון וחלליו.
נעילה : 28.6.2025
הכניסה חופשית
ו… אם אתם כבר שם, ממליצה לכם להיכנס למרכז המבקרים של יקב ירושלים הנמצא במתחם המוזיאון, להינות מיינות מעולים ומחווית יין נפלאה 🙂
יקב ירושלים הוקם בעיר העתיקה במאה ה 19. וזהו מרכז המבקרים היחיד של היקב מחוץ לירושלים. מחווה למייסדים של פ”ת שיצאו מחומות העיר העתיקה והקימו כאן את אם המושבות.
כפיר גואטה, אחד הבעלים של היקב סיפר לנו כי המרכז עוצב בצבע ורדרד, מחווה ליין הרוזה של היקב שזוכה זו השנה השלישית ברציפות באשכול הזהב.
אני אהבתי מאד את יין הרוזה שלהם, מענבי פינו נואר – מחירו 64 ש”ח
ומיין הגוורצימנר המשובח – מחירו 40 ש”ח וקניתי כמה יינות הביתה.
לסיכום,
אל תהייו סנובים, יש מה לעשות בפ”ת. התערוכה נהדרת, מרגשת מאד והכניסה חופשית.
המוזיאון פתוח גם בימי שבת.
בוא להינות במוזיאון 🙂
והיקב? הוא כשר. סגור בשבת אך ניתן להגיע ולהינות בשאר ימי השבוע. מילה של “אמא נגה”.
מוזיאון פתח תקווה לאמנות / ארלוזרוב 30, פתח תקווה
ב’, ד’, שישי ושבת 14:00-10:00 / ה’ 16:00-20:00
www.petachtikvamuseum.com
