מופע היחיד של ג'יל בן דוד "ברסנס טרובדור 2025" בקפה קאמרי, מתאר בסיפורים מרתקים ושירה את חייו המיוחדים והבלתי שגרתיים של השאנסיונר גורג' ברסנס. מופע פשוט מקסים, ממתק לנשמה 🙂 מילה של "אמא נגה".
מאת : יהודית סטרובולסקי
גורג' ברסנס נחשב לילד רע, נתפס לא אחת גונב, ומעשי קונדס היו ענין שבשגרה. הוא נדד מעיירת הולדתו בדרום צרפת לפריז, שם הוא החל לבנות את הקריירה המדהימה שלו והפך לאחד השמות הלוהטים ביותר בתחום השאנסונים.
ז'ורז' ברסנס השאנסונייר הצרפתי הנון -קונפורמיסט האאוטסיידר לועג לכל מה שלא אמיתי, דו פרצופי ומתחסד וחוזר אל הפשטות של אהבות נעורים, של טוב לב אמיתי ושל טבע ירוק.
ברסנס תוקף את הממסד שמתגלה בדמויות של אנשי דת וגם שוטרים ואנשי צבא וכל ארגון
שמנסה לשלוט באינדיבידואל. הוא מבקש מאיתנו לקבל את האחר, את הנון קונפורמיסט.
בן-דוד מזדהה איתו ומרגיש כאאוטסיידר, שאין לו חלק בפוליטיקה.
בשירו "חצוצרות התהילה" ז'ורז ברסנס מספר על יחסיו עם הכומר – הוא נותן לי להגיד Merd ואני נותן לו להגיד אמן. עם המסר הזה ג'יל בן-דוד חוזר לישראל של 2025 ומבקש כל כפייה של רעיונות – דתיים בעיקר- אך גם אחרים.
השחקן ג'יל בן דוד יליד צרפת מרגיש כמוהו, אאוטסיידר. הוא ביטא זאת במשך 30 שנה בדמות של משה אופניק ברחוב סומסום. דמות שמבקשת לחיות בשקט ולבחור את החמצן שהיא נושמת.
המופע האינטימי מאפשר לנו שחיים בישראל 2025 למצוא את הקול הפנימי שלנו בתוך כל הרעש החיצוני – המלחמות החיצוניות והפנימיות.
ברסנס ידע אהבות למשל עם ג'אן שהיתה מבוגרת ממנו ב-30 שנה הוא גם אהב מאוד את האווזה שהתגוררה אצלה בחצר. האווזה זכתה ביום מותה לשיר מפורסם לזכרה.
ג'יל בן דוד מפליא בסיפוריו , במבטא הצרפתי החמוד שלו גם על מרגו היפה שנהגה להניק גור חתולים לעיני הגברים המשתאים ועל זוגות האוהבים על הספסלים בגינות הציבוריות כשהמשפחות הקדושות עוברות לידם ושולחות מבטי שנאה ואולי קנאה.
כל טקסט זוכה לשיר הולם של ברסנס וההיסטוריה של צרפת החל משנות ה-30 נרקמת ונבנית על הבמה.
ג'יל בן דוד הינו זמר, שחקן, מדבב ובובנאי משלב מוסיקה מרנינה, סיפורי אהבה וניתוח אופי של זמר דגול, נון קונפורמיסט ששנא דת, אנשי צבא, בורגנים וכמעט את כולם. מופע קטן ומיוחד שנכנס ללב בעיקר כשגשם זלעפות ניתך בחוץ. פשוט מקסים, ממתק לנשמה 🙂 אהבתי! ממליצה בחום. מילה של "אמא נגה".
בשפת המקור העשירה, בביצועו של בן-דוד, כתוביות התרגום של קובי מידן, שכתב עימו את המופע, מלווה בגיטרה של אורי בן-צבי. אפשר לחזור לעצמנו, לאנושיות, לנשימה.
"הפחד הגדול שלי הוא שאנשים יפסיקו להיות מיוחדים. מתוך לחץ חברתי, הם יתחילו להיות דומים יותר ויותר אחד לשני. בעיני, אין דבר נורא מזה“ ג׳ורג׳ ברסנס בראיון בשנות השבעים.
"ברסנס טרובדור 2025" – רלוונטי מתמיד
ג'יל בן דוד מספר ושר
אורי בן-צבי – גיטרה ועיבודים
קובי מידן – כתיבה תרגום שיקופיו
