המחזה ״הדהוד״ נכתב ע”י עדו סתר בעקבות מקרה אמיתי שהתרחש לפני כעשור, בו שלושה שוטרים הפקירו עציר למותו בצד הכביש. מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרבולסקי
פרשיה כה עגומה הממוקמת בשנת 2008 מהווה את הבסיס האיתן למחזה של עדו סתר, המועלה בתיאטרון תמונע, המבקש לתת פרשנות משלו, פרשנות סוריאליסטית ובלתי צפויה בעליל.
עומר אבו גריבאן נכנס באופן לא חוקי לישראל מעזה. הוא גנב רכב, נהג בפראות וגרם לתאונה בכביש 6 עם פצועים, בעוד שהוא עצמו סבל מפגיעות חמורות ואושפז בבית חולים שיבא. למרות מצבו הקשה הוא שוחרר מבית החולים כעבור שבועיים, באופן שאינו ברור עם כותנת, חיתול וקטטר. 3 שוטרים ממשטרת רחובות היו צריכים להחזירו לרשות הפלשתינאית, אך זנחו אותו בצד הכביש, שם הוא מצא את מותו.
אומנם שה תמים הוא לא היה, אך ההתנהגות התמוהה, להותירו לצד הכביש, לא נשמעה הגיונית, מוצדקת ואפילו אכזרית מאוד.
עדו סתר, כתב מחזה הזוי על מסע של שלושה שוטרים אכזריים ועציר אחד. בתחילה הם מדברים בקול אחד, אך מהר מאוד כל אחד עומד על דעותיו.
הדמויות עוברות מסע כמו בזה של “חזרה לעתיד” ולא ברור תמיד מה מתרחש, בעבר נהל בהווה ובעיות זכרון נמרחות לאורכו.
פרטים אמיתיים נמהלים בתוך העלילה, כאשר השוטרים מרקדים בעולם משלהם, המושתת על רוע, זמן, זהויות שונות ובלבול.
הפרשיה נראית זניחה, אך היא מחלחלתן ומהדהדת היטב ביזכרון הקולקטיבי של חוסר הומניות וחוסר אנושיות עד לביזיון .
המחזה מבסס את איבוד צלם האדם באמצעות חמשה שחקנים מעולים, המציגים היטב את הטירוף אליו נקלעו.
אמג’ד באדר מגלם את העציר הפצוע, שגיא טל, אייל נגר ועומרי רווה מגלמים את השוטרים המשועממים וערלי הלב ודורי אנגל את הרופא התמוה, המשחרר את העציר במצבו הרעוע מבלי לחשוב פעמיים או להתחשב במצבו.
אבסורד… עצוב… מוזר… אחר.
דויד גרוסמן כתב מאמר מדהים על הפרשה שמאוד כדאי לקראו, התרגשתי מאוד. המאמר מבהיר עוד יותר את ההתרחשויות השונות בהצגה.
הדהוד – תיאטרון תמונע
מאת: עדו סתר עיצוב תפאורה ותלבושות: ארנה ברנט שמעוני
בימוי ודרמטורגיה: נויה לנצט מוסיקה מקורית: כנען לבקוביץ
עיצוב תנועה: עומר שמר ע. במאית ומנהל הצגה: שיר דינאל
עיצוב תאורה: רותם אלרואי משתתפים: דורי אנגל, אמג׳ד באדר, שגיא טל, אייל נגר, עמרי רווה
