הצגה – המלך חייב למות? האמנם?

תיאטרון תמונע מציג “המלך הולך למות” אופרת רוק – בעקבות המחזה של אז’ן יונסקו. מילה של “אמא נגה”.

מאת : יהודית סטרובולסקי

צפיתי השבוע בהצגה “המלך חייב למות” המתבסס על מחזהו  של מחזאי תיאטרון האבסורד אז’ן יונסקו, מי שהתפרסם ביכולתו המופלאה לבחון את בדידותו של האדם ושאלת התוחלת של קיומו ושל חייו. בתיאטרון תמונע בחרו להעלות את המחזה ודאגו להקים במה ענקית עליה נעים בתזזיתיות יתר 4 דמויות, אשר ברגעים מסוימים נבלעים על המשטח הגדול מידי.

המלך, שנראה בתחילה חזק ומלהטט בין שתי נשותיו המבוגרת והצעירה, מתבשר שהוא עומד למות ואז נמדד חוסר האונים שלו לקבל את רוע הגזירה.

המחזה נע תוך הצגת הניכור שבין הדמויות בין המלך לאשתו המבוגרת, בין שתי הנשים ובין הרופא למלך.

הנגזרת של ההודעה למלך שהוא עומד למות מכניסה את כל הדמויות לסחרחרה מטורפת, אשתו הצעירה מרעיפה עליו אהבה, המלכה המבוגרת דוחקת בו למות ואילו הרופא תומך במלכה המבוגרת.

בגלל גודלה של הבמה והכיסאות שמוקמו  מסביב הדמויות מתרוצצות ללא הרף, והאין עלילה בולט יותר מסיפור המסגרת, הכול נבלע במרחב .

הובטח שהמחזה הוא אופרת רוק, מלבד שני שירים לא הייתה לא אופרה ולא היה רוק, אלא מחזה מינורי של 4 שחקנים.

הרשת הגדולה שנמתחה מעל הבמה והשילה כל העת ניירות לבנים כמו חלקי ענן שהגיעו מהשמיים היו אמורים להוסיף נופך של קץ, של סופה של תקופה של עולם מתפורר, אך לא יצרה ענין.

בלטו התלבושות היפות של שתי המלכות ושל הרופא, כתרו של המלך מככב כאחד השחקנים עד שלבסוף כשהכתר נופל, ברור שהקץ קרב מאוד.

המחזה דרמטי, אפל, טרגי, לא הרגשתי שום אלמנט קומי ושום אלמנט של אופרת רוק.

השחקנים לא רגשו יתר על המידה, להוציא את תפקיד המלכה הבוגרת שהצליחה להעביר היטב את סלידתה למלכה הצעירה ולבעלה המלך וכן את גודל יכולתה לתחמן.

האיפור הלבן שעל פני השחקנים נזל מפניהם במהלך ההצגה ולא ברור אם הדבר היה במתכוון או שחום יולי אוגוסט הכריע.

קטעי התיפוף הבודדים לא הצליחו להרים את ההצגה מן הרצפה, בה המלך כל הזמן התפלש.

לא התחברתי… משהו לא עבד לי, התאכזבתי 🙁 מילה של “אמא נגה”.

גילוי נאות אז’ן יונסקו הינו המחזאי האהוב עלי והתאכזבתי לראות שהמחזה שלו, הפעם, לא הצליח לעבור אלי, אלא נותר כפלקט על קיר התיאטרון.

המלך חייב למות – טרגדיה קומית בעקבות המחזה של אז’ן יונסקו

עיבוד לבמה ובימוי: מתן דרעי בדש בעקבות מחזה מאת: אז’ן יונסקו 

תרגום: דורי פרנס 

תפאורה ותלבושות: נטע אמיתי 

מוסיקה מקורית: דניאל שמר 

השיר “אני אחכה” מילים ולחן: אפרת בן צור, זמרת: גילי גנני 

תאורה: רותם אלרואי 

עיצוב תנועה: אמנון פלד 

ע.במאית: תומר גת 

ליווי אמנותי: שי שבתאי, מירב לחמן 

שחקנים: המלך בראנז’ה – טל וניג, המלכה מרגרט – דנה אלעזר, המלכה מארי – שיר ברנשטיין, הרופא – גל דורנפלד 

 מבית היוצר של סמינר הקיבוצים. ההצגה נתמכה על ידי קרן רבינוביץ’ – מת”ן.