יערה זקס מחזירה אור למפעל הישן של טרה

התערוכה החדשה של האוצרת יערה זקס במפעל טרה הישן היא לא רק תערוכה אלא חוויה טוטאלית. מסע פיזי ונפשי בתוך מרחב תעשייתי שהפך לזירה משולבת של דמיון, כאוס ותקווה. אל תפסידו! מילה של "אמא נגה".

מאת : תמי זמיר

לאחר סדרת פרויקטים פורצי דרך (Pop-Up Museum TLV, Imperial Hotel Wonderland, The Art of Dreaming, Work Off Art), חוזרת יערה זקס עם תערוכה חדשה – והאחרונה שלה בישראל, רגע לפני פתיחת תערוכה בינלאומית ראשונה בחו״ל.

זקס חוזרת ליצור מרחב בו המציאות והפנטזיה מתערבבות זו בזו, אך הפעם היא מחדדת את הפוקוס: *הניצוץ*. המפעל הישן של חברת "טרה" ברח׳ יגאל אלון 119 הוא בחירה מושלמת:

מבנה נטוש עם שכבות של זמן, זכרונות וחומריות תעשייתית.

ההחלטה להפוך 43 חדרים וחללים תעשייתיים לקנבס פתוח, היא לא רק גימיק אלא מהלך קונספטואלי הממחיש את האופן שבו אמנות יכולה לחדור לכל סוג מרחב, גם לכזה שהיה נטול נשמה ולהפוך אותו לחומר ביד היוצר.

החלל העצום מאפשר לתערוכה מרחב נשימה ויערה משכילה לבנות בו חוויה קולנועית תיאטרלית המאפשרת למבקר העובר מחדר לחדר לצאת למסע בתוך נבכי מוחם של היוצרים.

ה – SPARK הוא מושג פשוט לכאורה, אבל התערוכה מפיחה בו עומק של ממש. בניגוד למילה באנגלית, המילה בעברית ״הניצוץ״ מתאימה יותר במקרה הזה.

״הניצוץ״, נשמע כבד יותר, עם נימה מיסטית. יש בו נימה של מבטיות, רגע של שינוי שמגיע מתוך משבר, עייפות או כאוס.

לאורך השנתיים האחרונות ויותר, בתוך ההתערות הישראלית שמלווה פחד, עומס וחוסר ודאות ה״ניצוץ״ רלוונטי עד כאב.

זקס מיטיבה להפוך את נקודת השבר לחומר יצירה בתערוכה שהיא פוליטית רגשית .

עשרות האמנים יוצרים מקבץ של מבטים אישיים.

החדרים חלקם מלאי דמיון, אור וצבע וחלקם עוסקים בהרס, חוסר סדר וזיכרון.

כל חדר הוא יקום בפני עצמו.

המעבר בין החדרים מספק תחושת מסע והרצון הוא להטען בחוויה מצטברת.

מה שמוביל את התערוכה הוא ה״ניצוץ״. ה – SPARK היא אחת התערוכות המעניינות שנראו כאן בשנים האחרונות.

זו לא תערוכה של חפצים אלא של אנרגיה בנסיון להחזיר את היכולת לחלום, גם ברגעי עייפות קיומית.

תודה ליערה זקס שהזכירה לנו שתמיד יש תקווה וניצוץ שרק צריך למצוא אותו וללכת לאורו.

תערוכה מדהימה צבעונית ומלאת השראה.

מתאימה לכל גיל.

אל תחמיצו. מילה של "אמא נגה".

בין הפרויקטים: אלה אוזן תציג מיצב וידאו־ארט רחב היקף ב־40 מסכים, שנוצר כולו ב-AI, ובוחן את המשבר כחומר גלם להתפתחות ואת הרגע שבו הכאב הופך לניצוץ של תודעה חדשה. מאיה ומקס גת־מור מסטודיו plan b ייצרו מיצב תלוי ממאות סכיני מטבח מרחפות, שמשרטט את המתח בין סכנה לשלווה ובין כאוס לסדר – רגע של יופי שנולד מתוך שבר ופחד. אנה קוגן תיצור פסל אנאמורפי עשוי שלל חפצים מחיי היומיום, שבתוך נקודת מבט אחת נחשף בו דיוקנון של אילון מאסק – חדר ילדות שהופך את שינוי הזווית לניצוץ של דמיון והשראה. שלי פיחה יציג את מיצב הקליגרפיה REMEMBER BY LETTER, ההופך מילים, שמות ותפילות שנולדו מהשבר לחלל של זיכרון וריפוי, שבו הכאב הפרטי נכתב מחדש כניצוץ קולקטיבי. The Missk תיצור חדר מלא ידיים ויצורים פרוותיים המקיפים את המבקר – סביבה רכה ובטוחה הבוחנת את אזור הנוחות כמרחב פנימי של חיבוק, חמימות ורגע של נשימה בתוך השבר. לי אלוני תציג עבודת וידאו־AI בדמותה, תלויה בזמן, החולפת בין חיים למוות ובין חומר לאור – יצירה המרחפת בין נפילה לתעופה ומציעה מבט חדש על אובדן, ריפוי וזמן. רותם מיכאלי תבנה שדה פרחים ענק עשוי מנקי מקטרות – סביבה רכה לקוחה מפסיעה בין עדינות לכוח פנימי, ובין פגיעות לצמיחה – מעשה ריפוי אישי שהופך לשדה של תקווה. nno.studio יקים מכונת מוזיקה פנאומטית, המופעלת באמצעות קומפרסור ומשרוקיות יום הולדת, ההופכת לחץ ורעש לצליל פשוט של תקווה- רגע משחקי שנולד מתוך מתח ומלחמה ועוד.