להקת מחול ורטיגו, מבשרת את החזרת התרבות לחיים עם המופע “לידת הפניקס” שהתקיים תחת כיפת השמיים ברחבה הגדולה בסוזן דלל, מופע המבשר את חזרתו לפעילות של מרכז סוזן דלל לאחר תקופה ארוכה ללא פעילות בעקבות משבר הקורונה. מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולבקי
כעת כשאנו בוחנים את מהעולם שלנו ומנסים להבין היכן שגינו ומה נרצה לתקן ולשפר מגיע שוב המופע הייחודי ” לידת הפניקס” של להקת ורטיגו , כוריאוגרפיה של נועם ורטהיים.
ורטהיים מסבירה את הבחירה בהעלאת לידת הפניקס דווקא עכשיו :”לידת הפניקס נושאת בכנפיה חמלה וריפוי של הפצע הפתוח שהותירה מאחוריה מגפת הקורונה וקוראת לאיחוד מחדש של החיבור העתיק יומין בין האדם לסביבה”.
ממש כמו הפניקס – עוף החול, היצירה דינמית, נוגעת בדיאלוג שבין האדם לטבע, ומשתנה בכל סביבה שבה היא פועלת, טבעית או אורבנית, תוך הקשבה לפעימה של הלב, המקום, הזמן ועונות השנה.
במופע זה עסקה וורטהיים בחששות למתרחש בכדור הארץ ויצרה כוריאוגרפיה של “בחוץ”, תחת כיפת השמיים עם במה עגולה המלאה בחול טרי וחום, כה אמיתי .
עברו 16 שנים מאז הפעם הראשונה ושוב בחרה ורטהיים להציג את המחזה האלמותי, הזה.
לידת הפניקס מופע של 5 רקדנים מעולים, העוטים בגדי שני, בגדים המזכירים את בגדי הכהן הגדול ויוצרים תחושת קדושה ויראה ומצד שני פיתוי ותשוקה .
המחול מעלה מאבקי כוחות, אהבה, כוחניות, התרחשויות מגוונות מגיל לידה והלאה.
הבמה כאמור עגולה, הקהל ישוב מסביב, האחד מביט גם בשני, בוחן, כאילו כולם רקדנים באותו “ספטקל” ענק והמעגליות של הקהל יוצרת מעין מעגלי אינסוף ונדמה כאילו ורטהיים מבקשת באופן הזה, להעניק ליקום, בקשת מחילה, לאותו יקום פגוע וכועס.
“לידת הפניקס” עוסק באדם, האדם בתוך הטבע, אותו אדם המבקש לגבש לו את מקומו בתוך החלל הענק, המכונה עולם.
חמשת הרקדנים נזרקים לתוך הבמה, מתפלשים בחול ומתרוממים מעלה, נמשכים האחד לשני, נפרדים וזורמים לבד כאשר מעל הכול חולשות עונות השנה והאדמה המניבה.
המוסיקה המלווה את המופע משכרת ודומיננטית ובולטת בעיקר סצנת הסיום המבטאת באופן כה את האביב ואת האופטימיות שכה חסרה היום בין שורותינו בעולם העגום, שקבלנו.
מופע כה מומלץ ומרענן בימים טרופים אילו, שמחה מאוד שזכיתי לראותו. חוויה מדהימה 🙂 ממליצה בחום 🙂 מילה של “אמא נגה”.
מצ”ב קטע וידאו מתוך המופע – https://youtu.be/SFokHGeppxE
צילום: אלעד דבי
