סרט – בלרינה – מילה של “אמא נגה”

“בלרינה” הוא ספין-אוף ביקום הקשוח והאלגנט של ג’ון וויק, שמביא אל קדמת הבמה דמות נשית חזקה — רוני, מתנקשת יפהפייה ואכזרית בגילומה המרשים של אנה דה ארמס. הסרט מצליח לשלב בין ריקוד, נקמה ואסתטיקה אלימה בדרך שמרגישה בלתי נפרדת ג’ון וויק, אך גם בעלת קול ייחודי משלה.

סיפור מעשה ברוני, בלרינה שגדלה בבית המתנקשים שנחשף לראשונה ב”ג’ון וויק 3″. לאחר שמשפחתה נרצחת בסתוריות, רוני יוצאת למסע נקמה שמוביל אותה אלבו האפל של עולם הפשע – מקום בו היופי והמוות שזורים זה בזה.

אנה דה ארמס נותנת הופעה פיזית עוצמתית שמוכיחה שהיא לא רק שחקנית דרמטית, אלא גם כוכבת אקשן לגיטימית.

הכוריאוגרפיה של הקרבות מרהיבה. כמו בוויק, כה מדוייקת, ולעיתים ממש נראית כמו ריקוד קטלני. הקצב לקראת האמצע מעט מתמתן — רגעים של דרמה תמיד אפקטיביים כמו האקשן.

הקשר ליקום של וויק מרגיש אורגני — הופעות האורח של ריבס (שלוו במחיאות כפיים של הקהל) מקשיין ולנס רדיק (בהופעה פוסט-מורטם מרגשת) מוסיפות עומק ולא מרגישות מאולצות.

הבימוי של לן ווייזמן מצליח ללכוד את האסתטיקה הסגנונית של הסדרה — תאורה דרמטית, צבעים קרים, ואווירה גותית-מודרנית.

לסיכום: בלרינה” מצליח להיות תוספת מרעננת ואנרגטית ליקום של ג’ון וויק, עם דמות ראשית נשית שמביאה גוון אחר לעולם הגברי והקשוח הזה. זה לא רק סרט של אקשן — זו מחול של נקמה, בעיטות ויופי קטלני. לא מהפכני, אבל בהחלט מספק. לחובבי הג’אנר. מילה של “אמא נגה”.