“החגיגה נמשכת” סרטו של רובר גדידיאן, סרט חזק ומרשים, חובה לצפות למרות מראות קשים. מילה של “אמא נגה”.
מאת : יהודית סטרובולסקי
“החגיגה נמשכת” סרטו של רובר גדידיאן, מתמקד בדמות חביבה, רוזה, אלמנה רבת פעלים ושנונה אשר מכניסה גבר מיוחד לתוך חייה ואיתו היא מגשימה את כל המאוויים המאוד אישיים ואת אילו שלמען חברה. ו… “כדי לשנות את העולם, צריך להיות מתוחים..”
הסרט כאמור מרחש בעיר מרסיי שבצרפת ורוזה היא למעשה מעין קטליזטור מובהק למעגלים המתרחשים סביבה, מבינים דרכה את כוחה של הקהילה, כיצד מתמודדים עם בעיות הרות גורל וכיצד דוהרים קדימה למרות כל המהמורות. סיפור מאוד פרסונלי נמהל בתוך מסר נרחב יותר.
הסרט מציג תמונה מאוד ריאלית וציורית. הדמויות עמוקות ונעות על רצף אנושי ודק, נזהרות שלא לפול ולא להישבר והדינמיקה ביניהן מובילה את הסרט לאופטימיות.
הסרט מאוד איטי לעיתים אפילו איטי מידי אך רגיש ונוגע.
קפיטאנו סרט בבימויו של מאסימו גאודיוסי, הפקה בינלאומית של איטליה בלגיה וצרפת, מבוסס על סיפורים אישיים ואותנטיים מתוך מסעות המהגרים מאפריקה אל עבר אירופה.
הסרט מרתק , אכזרי מקומם ובעיקר עצוב כל כך.
שני בני דודים בוחרים להימלט מסנגל במטרה להגיע לאיטליה ושם לפרוח, אך המציאות המרה טופחת על פניהם מהר מאוד. האושר והתקווה מתחלפים בייאוש תהומי ובתחושת אסון.
הם עוזבים פינה חמה מאוד ,למרות העוני ויוצאים למסע, ממנו בקושי יצאו בחיים. הם יפגשו אנשים מרושעים לצד אנשים טובים ויחוו את שבעת מדורי הגיהינום.
סרט זה מעלה לדרגת גיבור על את גיבור הסרט שהופך בעצם גם לסרט התבגרות לא שיגרתי.
סרט חזק ומרשים, חובה לצפות למרות מראות קשים. מילה של “אמא נגה”.
