ההצגה, שחף, בתיאטרון תמונע מצליחה לקחת את המחזה של אנטון צ'כוב ולהפוך אותה לחוויה עכשווית, אם כי לא תמיד בהצלחה. מילה של "אמא נגה".
מאת : יהודית סטרובולסקי
העיבוד בתמונע אינו מנסה להיות קלאסי במובן הכבד של המילה, אלא בוחר בפשטות מינימלית, למעשה בבמה ערומה לחלוטין, במה כזו שמדגישה את הרגשות, המתחים, הבדידות, חוסר ההצלחה והכאב.
המשחק של כל השחקנים נע בין אירוניה דקה מעין סרקזם לכאב אנושי עמוק ומכלה, בדמויות חשות בשבר, מלאות תשוקה לחיים לבן זוג, יצירות מלאות בקנאה ומחפשות משמעות עם נגיעה עכשווית אקטואלית.
הקצב קצת איטי, ההצגה דורשת סבלנות רבה, אבל אם נכנסים לעובי הקורה מקבלים חוויה עשירה.
הבימוי מצליח להוציא רבדים של אמנות אל מול מציאות, אהבה שלא ממש מתממשת, וחיים מפוספסים.
הצגה לא קלה אבל הצגת פרינג אינטליגנטית, מעוררת מחשבה שמעניקה למחזה של צ'כוב פרשנות אחרת.
מומלץ לחובבי צ'כוב ומי שאוהב דרמות עם פאן פסיכולוגי. את ההצגה ביים ועיבד עודד קוטלר שישב בקהל ועקב בקפידה אחר שחקניו ששותתים דם הן במובן המטאפורי והן במובן האמיתי.
ניר שטראוס בתפקיד הראשי מצליח להעביר את הייאוש והכאב באופן טוטאלי ועל כך אני חולקת לו כבוד רב.
שחף – קומדיה בהשראת מחזהו של: אנטון צ'כוב
על פי נוסח עברי של: דורי פרנס
בימוי ועיבוד: עודד קוטלר
יוזמה והפקה: ניר שטראוס
עיצוב חלל ותלבושות: דניאלה מור
עיצוב תאורה: יחיאל אורגל
מוסיקה: ערן צור
פסקול ועיבודים מוסיקליים: איתי דורי
צילום: יוסי צבקר
ע. במאי: עמרי בן עמי
שחקנים (לפי סדר א"ב): אביגיל אריאלי, ערן בוהם, עמרי בן עמי, דניאל זהבי, אייל זוסמן, יעל מסנר, טליה לין רון, ניר שטראוס
