מכוון פסנתרים צעיר ומוכשר, שחוש השמיעה המחודד שלו מושך את תשומת לבם של עבריינים, הרואים בכישרונו כלי שימושי לא רק לכיוון פסנתרי סטיינוויי, אלא גם לפתיחת כספות. מילה של "אמא נגה".
מאת : יהודית סטרבולסקי
לאחר שקריירת המוזיקה המבטיחה שלו נגדעה, הוא עובד ברחבי ניו יורק לצד המנטור שלו, הארי הורוביץ (דסטין הופמן), ופוגש שורה של דמויות מגוונות, בהן גם את דמותו של אורי הישראלי המגולם על ידי ליאור רז ורותי, סטודנטית להלחנה שעמה הוא יוצר קשר בלתי צפוי.
אתחיל ואומר "המכוון" סרט חמוד מאוד שאהבתי למרות הסתגיויות שבטלות ב-60. הדמויות שבונות מארג של דמויות ניו יורקיות שנכנסות עמוק אל הלב, הרבה אחרי שהסרט מסתיים.
הסרט מוגדר כסרט אקשן מותח אך הוא פולש גם לתחום של דרמה רגישה עם סיפור אישי מקורי, כולל סיפור אהבה מושלם.
הדמות הראשית היא מכוון פסנתרים שנוסע ממקום למקום עם המנטור הזקן שאימץ אותו לחיקו , המגולם ע"י דסטין הופמן ,לכוון פסנתרים בשלל בתים שהפסנתר מהווה בהם לא אחרת מעוד פריט בסלון , ללא כל אהבה למוזיקה.
מכוון הפסנתרים הצעיר סובל מפגם גנטי שאינו יכול לשאת רעשים ,הפגם הוא גם הברכה היות והוא ניחן באוזן מוזיקאלית יוצאת דופן.
את היתרון מזהים 3 פושעים ישראלים שבראשם ניצב ליאור ואז והם "גונבים" את המכוון לכיוונים אחרים שאינם כשרים כלל ועיקר ואז העלילה מסתבכת….עד כאן יותר לא נגלה.
לא אהבתי את הרעיון שהפושעים הינם ישראלים, בטח לא בעידן השנאה העכשווי אבל הסיטואציות ששלושת הפושעים יוצרים הינן משעשעות , בעיקר לנו הישראלים.
הסרט נבנה כך שמארג הדמויות החביב המקיף את המכוון מאדיר את דמותו הייחודית ומדגיש את התהליך אותו הוא עובר.
הבחירות בסרט מאוד מעניינות , מכוון פסנתרים זו הברקה, שילוב המוסיקה תורם לאווירה והפאן הישראלי מעלה חיוך עז על הפנים.
לכו .כדאי! מילה של "אמא נגה".
